<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ב</h1>
<h2>דף סב.</h2>
מי שהפקיד אצל חבירו צרור שהניח לו אביו, ואינו יודע מה היה בו, ופשע בו המפקיד, זה אומר שמא מרגליות היה מלא, וזה אומר שמא זכוכית היה מלא, ישבע השומר כתקנת חכמים שאינה ברשותו, ויכלול בשבועתו שאינו יודע שהיה בו יותר על שוה כך וכך, וישלם מה שהודה. וכן [כל] כיוצא בזה, ר"ם פ"ה דפקדון. ואם הוא יודע מה הפקיד, כגון זה אומר שהצרור מלא מרגליות, ישבע מפקיד ונוטל אם הוא אמוד. וכן [כתב] רי"ף ס"פ המפקיד. בירושלמי [ה"ז], חד אמר מטקסין וחד אמר סיגין וכו' וכן [כתב] ר"ם פ"ה. והוא שיטעון המפקיד דבר שהוא אמוד בו להפקיד. ואי המפקיד ונפקד לא ידעי כמה שויא, המוציא מחבירו עליו הראיה. העיטור באות פקדון.
<h2>דף פז.</h2>
מי שהפקיד אצל אשה פנויה ונישאת אחר כן, ותבעו ממנה בב"ד, ונפלה שבועה עליה, אין מן הדין להשביעה תחת בעלה. ואם אמר בעל אין רצוני להוציאה לב"ד הרשות בידו. דאשה ועבד פגיעתן רעה וכו'. תשובת הגאונים. ורבינו שרירא [כתב] דוקא חבלות ולא הלואה ופקדון או גזל, אם הוא בידה דינה כדין כל אדם. ורי"ף [כתב] כן. והעיטור [כתב] דוקא היכא דאיתיה בעיניה, ואי ליתיה בעיניה דין שוה לפקדון. כמו שכתבתי בחבלות באות ח'.
<h2>דף צג.</h2>
ומי שהפקידו אצלו מעות עניים שהם מוכנים לצדקה, ופשע ובאו גנבים חייב, אם הממון הוא לעניי המקום שנגנבו. דכיון דקייץ להו הוי ממון שיש לו תובעים, וכל אחד ישאל חלקו, ואיתיה פרק החובל. ור"ם פ"ה דפקדון.
<h2>דף קיז:</h2>
ומי שהפקיד אצל חבירו כוס כסף, ובאו גנבים לבית הנפקד, ונתן להם אותו כוס, אם הוא עשיר, כי בגללו באו, חייב, שהציל עצמו בממון חבירו. ואי לא, פטור. ואיתיה פרק הגוזל ומאכיל, ור"ם פ"ה דפקדון. וכן [כל] כיוצא בזה. ומי שהפקידו אצלו ארניקי של צדקה לפדיון שבויים, ובאו גנבים ונתן להם, פטור, דאין פדיון שבויים גדול מזה. פרק הגוזל ומאכיל, ור"ם פ"ה.
<h2>דף קיח.</h2>
הפקדון והאבדה לא נתנו להחזירן אלא במקומן, אם הפקיד ביישוב מחזיר לו ביישוב. ואיתיה פרק הגוזל קמא ור"ם פ"ז. וכתב [הר"ם] המפקיד שהלך למדינת הים והנפקד רוצה לצאת בשיירה, מניח הפקדון לפני ב"ד ופטור מאחריותו.
מי שאמר לשנים גזלתי לאחד מכם ואיני יודע איזהו, נותן לזה מנה ולזה מנה. ואיתיה פרק המפקיד [ל"ז ע"א] מתוך משא ומתן. האומר גזלתי ואיני יודע לאיזה מכם, חייב אי תבע ליה. אע"ג דא"ר טרפון מניח גזלה ביניהם, הלכה כר"ע בבא לצאת ידי שמים. אצ"ל אי לא תבעי ליה והודה מעצמו דחייב לתת לשניהם. והיכא דאינו יודע אם גזל פטור אפילו בבא לצאת ידי שמים אי לא תבעיה, ואיתיה פרק הגוזל [קי"ח ע"א]. ולענין מלוה או פקדון, היכא שהפקידו אצלו בשתי כריכות, כגון שהפקיד לו אחד מאתים ואינו יודע איזהו, וזה תובע (מנה) [מאתים] וזה מאתים, משלם דפשיעה היא, דהוה ליה למידק. ואפילו לא תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים חייב. והיכא דאינו יודע אם הפקידו או אם הלוו לו כלל, אי תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים חייב, ואי לא תבעי ליה פטור. כל זה פרק הגוזל. ואפילו תבעי ליה ולא (ו)בא לצאת ידי שמים, פטור, וישבע [דלא ידע]. כן [כתב] רי"ף פרק הגוזל ומאכיל.
